ב-17.10.2010 ערכנו מפגש למידה בבית פרקסיס בו כינסנו מספר דמויות מרכזיות מהפרויקטים האזוריים שלנו במטרה להבין מה תפקידו של השולחן האזורי בקידום הפיתוח של האזור. מהמפגש עלו מספר תובנות מעניינות כפי שתוכלו לראות בהמשך.
במפגש השתתפו:
רענן דינור – יו"ר השולחן האזורי בית שמש-מטה יהודה, דוד לרון, יו"ר משותף השולחן האזורי גליל מערבי, אנדראה ארבל – מנהלת חטיבת השותפויות בסוכנות היהודית, דיימון רוז – מנהל אזור הצפון בחטיבת השותפויות של הסוכנות היהודית, רמי רז – חבר בשולחן האזורי גליל מערבי, בן מיוסט – מנכ"ל החברה הכלכלית עכו, גדעון ונר – מנהל שותפות בית שמש מטה יהודה, לי-את כהן – מנהלת שותפות גליל מערבי, ברכה צוריאל – נציגת אגד הקהילות, נועה פרידמן – רכזת אומנות ופיתוח אזורי – שותפות גליל מערבי, ברנדה גנות – רכזת פיתוח אזורי – שותפות בית שמש מטה יהודה, עומרי דגן – מכון ראות, תמר לניר ובועז ישראלי – פרקסיס.
פונקציית המטרה של השולחן האזורי – 'שולחן מאפשר'
רענן
התובנה הראשונה היא כואבת – השולחן האזורי אינו יוצר סדר חדש בתחום הצמחת יזמויות מלמטה, אלא הוא שולחן מאפשר – להסרת חסמים, בין אם נובעים מההממשל או מהיזמים עצמם. שולחן המאפשר הפקת המירב מהאנרגיה היזמית באזור.
עיריית בית שמש מונהגת ע"י ש"ס ומטה יהודה כמועצה אזורית יש לה את המאפיינים היחודיים שלה והיא גם הכי גדולה בארץ מבחינת שטח ואוכלוסייה. שיתוף הפעולה בין בית שמש למטה יהודה הוא לא כדרך הטבע. זה לא טריוויאלי למצוא משיקים לשיתוף פעולה בין שתי רשויות אלו. היו בעבר מפגשים על בסיס אינטרסים משותפים כגון אזור התעשייה הר טוב, אך אלו לרוב לא הסתיימו בהסכמה ויש גם הרבה מחלוקות בין הישובים. בית שמש, שהוקמה כמרכז עירוני לאזור הכפרי שסביבה, לא הצליחה לממש את הפוטנציאל שביעד הזה, וגם שינויי צירי תנועה תרם תרומתו לכך. הפרוייקט שלנו עדיין לא קידם שיתוף פעולה בין הרשויות ולמעשה אם יש היום שיתוף פעולה יותר טוב בין המועצה לעירייה זה לא בזכותנו. אנו עובדים בשני צירים מקבילים אך גם בשקיפות מלאה כלפי שתי הרשויות.
הרכב השולחן האזורי
רמי
האם יש לרשויות נציגים קבועים בשולחן האזורי?
רענן
אנו משתדלים שהם יהיו נציגים קבועים. במטה יהודה מקפידים יותר על נוכחות קבועה בהשוואה לאנשי בית שמש, ששם יש נציג אחד או שניים פעילים מאוד והשאר פחות פעילים.
בועז
היתה דילמה האם השולחן צריך לעבוד על בסיס יצוגי כמו בשולחן העגול הממשלתי (5 מבית שמש 5 ממטה יהודה וכיו"ב) או בתפיסה מריטוקרטית – כלומר אנשים המגיעים על בסיס כישוריהם ומוכנותם להתחייב.
רענן
היה נכון להתחיל במבנה סימטרי, בשל החשדנות הבסיסית ויכול להיות שנחזור לכך כשהקצב יהיה מהיר וידרוש זאת שוב. כשהרשות הראשונה תכניס את השקל הראשון תשאלנה שאלות על יצוג הוגן ושווה של אינטרסים אך עד שזה לא יקרה השאלה הזו פחות רלוונטית.
מקורות מימון לפעילויות שמאפשר השולחן
דוד
שלב התכנון דורש משאבים מסוימים – האם אנשי הרשויות בשולחן הם בעלי סמכות להביא את המשאבים?
רענן
בכל הקשור בעיריית בית שמש הצגנו את הפרויקטים וראש העיר קבע ששניים מאנשיו יבחרו את הפרויקטים שמתאימים להם + פרויקטים שטובים למיתוג בית שמש.
במטה יהודה יש לנו סיכום על תקציב גלובאלי – המבוסס על יכולת ההשתתפות שלהם (או כח הקניה שלהם).
לי-את
אצלנו ראשי הרשויות איתנו אבל אף אחד לא דיבר איתנו עדיין על השתתפות בתקציבים. איך הגעתם לשיחה הזאת?
רענן
די מהר זיהיתי שאחד ממבחני הרצינות מולם הוא שאלת התקציב. אני מכיר את השפה והקודים במערכות הללו. עם ראש המועצה דיברנו על כך בשלב מאוד מוקדם וקיבלנו נכונות אך עם ראש העיר זה קרה רק בפגישה האחרונה. אנו לא עובדים בשיטה המסורתית של תוכנית, תקציב, חלוקה וכד'. אנו עוד לא שם, אלא בשולחן מאפשר שבודק מה הוא נותן לכל אחת מקבוצות היזמים שאנו מטפלים בהן.
לי-את
כיצד ניתן להעביר תקציבי רשות ליזמים פרטיים?
רענן
התקווה שלנו שאלו יהיו מיזמים על בסיס עסקי ולא פילנתרופי, כי התעצמות של האזור מבוססת על קידום מיזמים עסקיים בעלי ערך חברתי ולא להיפך. מבחינה מעשית, משנסיים לבנות את הפורטפוליו של המיזמים, בכוונתנו ליצור תהליך שבו נפגיש את היזמים עם כל כלי הסיוע הקיימים ליזמים (קרנות פרטיות, ממשלתיות וכד') מסביב לשולחן אחד. זאת, כדי שכל אחד יוכל להצביע על כלי הסיוע שלו וכך לזהות מה הם כלי הסיוע שמתאימים לכל מיזם. להערכתי זה one shot ולכן אנו ממתינים עם זה עדיין.
לגבי תקציב מהרשויות, כשאנו אומרים שאנו רוצים ממטה יהודה כך וכך מאות אלפי שקלים וגם מהעירייה – זה יכול ללכת לשיווק. תקציב שיעזור לנו למצוא דרך יעילה ומיוחדת לקרב את אלה שמגיעים לאזור שלנו לדברים הנפלאים שיש בו (כאזור שעוברים בו ממילא או בגלל טיולי אופניים שכיום לא מכניסים שקל לאזור). לשם כך צריך משאבים אך אנו עדיין לא יודעים כיצד יראה התקציב כי הפרויקט מתהווה ואנו כל הזמן לומדים על צרכים חדשים.
המאגד האזורי כיחידת היסוד
דוד
מטרתנו להניע יזמות מלמטה בתחומים בהם יש יתרון יחסי לאזור. האם אנו בטוחים שמאגד תורם יותר מיוזמה פרטית של יזם אחד והאם זה יצר חסם ליזמים בודדים עם חזון גדול.
רענן
אנו מדברים על עידוד קבוצות של יזמים להתחבר למיזמים משותפים, שפורצים את תקרת הזכוכית של היזמים הבודדים. זה לא טריוויאלי למצוא מכנה משותף אצל קבוצת יזמים. כמנכ"ל משרד התמ"ת לא הצלחתי להרים מאגדים, אך יש לי תחושה שבמקרה של בית שמש מטה יהודה יש סיכוי להקים קונסורציומים בגלל התשתית שבנינו בשלבים הראשונים של הפרויקט של סיפור משותף ואמון.
הדרישה שלנו שיזמים יתאגדו זכתה לאהדה בכל קבוצות היזמים, עימם נפגשנו עד כה, ועוד לא נתקלנו ביזם שאמר לנו שהוא רוצה להיות לבד. בשלב הבא של חלוקת הרכוש יכולה להיות בעיה. אם יסתבר שאנו דורשים יותר מידי בשיתוף הפעולה נעשה את ה'שיפט' המתאים. יתכן גם שבתחומי תוכן מסוימים זה יהיה נפלא ובתחומים אחרים לא. אם היינו צריכים לעבוד עם כל יזם בנפרד זה גם היה לנו יותר קשה. יתכן שבחלק מהקבוצות אנו עצמנו נציע פירוק למיזמים נפרדים, אם נראה שהיזמים אינם משתלבים. בנוסף יש לנו אינטרס של יצירת שיתופי פעולה בין הקהילות באזור בשל ניכור שקיים בין קבוצות שונות ולעיתים אף הפרדה מוחלטת בין קהילות. השאלה איך הופכים את הפסיפס הרחב גם ליתרון של האזור ולמקור משיכה היא מטרה בפני עצמה בעבור השולחן האזורי.
בועז
מבחינה פורמאלית איננו מחייבים את היזמים להתאגד. יש מגוון קונסטלציות משפטיות לבטא מאגד ובפועל ההתאגדות היא בהתאם לאופי המיזם.
לי-את
החסם העיקרי לסוג ההתאגדות ולהתקדמות של מאגד יזמים יהיה הבנקים או הקרנות.
בועז
גם בתחום זה ישנה התקדמות מעודדת לכיוון שבו בחרנו. יש התקדמות בקרנות שהבסיס שלהן הוא מיקרו-פיננס לכיוון של group micro-finance. הפרויקטים שלנו עשויים להיות הפרויקטים החלוציים מסוג זה בארץ.
על הפעילות במסגרת היגיון מארגן של אשכול אזורי
רענן
לנו, בשולחן האזורי, נוח עם רעיון מסדר שהוא מעבר לסך המיזמים – מעין נרטיב שמתוכו התמקדנו בשני נושאים על פי סדרי עדיפויות של הצמחת המיזמים מלמטה. אם מישהו יום אחד יגיד שהנרטיב לא עזר להצמחת המיזמים, לא אתווכח. כרגע יש תחושה שהנרטיב עושה סדר בבלגן. היום עוד אין תחושת שייכות וחיבור של כל המיזמים והאתגר הוא לצקת לאשכול משמעות ופונקציה כזו. במקביל, יש אנרגיה של יזמות מלמטה ותקוותי, שהשולחן האזורי ייתן מענה לאנרגיה הזו, תוך צמצום אותו סוג של תסכול שאנו שומעים עליו מיזמים שניסו להתקדם עד כה בכוחות עצמם. למעשה האשכול שאנו בונים נהנה מהרעיונות שלהם שהבשילו ומיכולת ההתמדה שלהם.
בועז
המונח אשכול עלול לבלבל. אין מדובר בשיטה המוכרת של מייקל פורטר של אשכולות שנקבעים על בסיס מחקרי-היתכנות מלמעלה למטה ומובילים אותם גורמי מחקר אקדמיים. למעשה השיטה היא הפוכה – קודם כל קיבלנו את ההצעות למיזמים ואז אישכלנו אותם על פי הגיון שמצאנו ועל פי הנרטיב שנוצר ע"י יזמי האזור בשלב הראשון. בשלב זה עדיין מדובר באשכול פוטנציאלי ובהמשך נתמודד עם אתגר ניהול של אשכול. האם השולחן האזורי יוכל לנהל את האשכולות או שיצטרך לקום גוף ייעודי שינהל את האשכול? נצטרך להתמודד עם סוגיה זו בהמשך.
דוד
האם אין חוסר ברעיונות ליזמות באזור?
רענן
המפגשים עם היזמים חשפו ביתר שאת, שאין חוסר ביזמים וברעיונות, הגם שעדיין לא עשינו review של האיכות העסקית שלהם. יתכן שאם היינו נפתחים ליותר משתי תמות ('החיים המואזנים' ו'הקדמת שלום') היינו מקבלים כמות כפולה של מיזמים, אך לתחושתנו המיקוד תורם לאפקטיביות וליעילות של השולחן האזורי.
ארגז הכלים של השולחן האזורי
דוד
האם המיזמים מחפשים בעיקר כסף או דווקא יעוץ עסקי?
רענן
יש כאלה ויש כאלה. רוב המיזמים עדיין לא יודעים להגדיר תוכנית עסקית. אנו בוחנים רעיון להקים קבוצה של מנטורים מתוך הישובים באזור, שיש להם יכולת מוכחת, כדי שייקחו קבוצת יזמים וילוו אותה. הכוונה אינה ליועצים עסקיים או פיננסיים, אלא דווקא אנשים שעשו מספיק בחייהם – מעין 'גנן' שייתן סיוע יותר טוב לקבוצת היזמים מאשר רק להצביע על קיומו של כלי זה או אחר. באזור שלכם ודאי יש גם אנשים טובים שיכולים להיות מנטורים.
בן
מה הערך המוסף מעבר להפגשת היזמים בכנס? מה קורה רגע אחרי? אני מלווה יזמים כל הזמן ולכן יודע שאין להתחיל ללוות יזם מבלי להיות מסוגל לקחת אותו כל הדרך. האם יש כאן חידוש ביחס לכלים המקובלים?
רענן
אנו לא מחפשים חידושים טכנולוגיים, או כוכבים נוצצים, אלו ושכמותם יכולים להסתדר בלעדינו. אנו מתמקדים בשכבה, שעזרה נכונה בזמן הנכון, יכולה להוציא את המיזם שלהם מהכח אל הפועל. השאלה שלנו היא איך אנו מאיצים את התהליכים הללו. אם נגיע למצב שבו נקדם יזמים, מעבר לאלו שהיו מממשים את המיזם שלהם ממילא, אז זו הצלחה גדולה.
אנו רוצים להאיץ תהליכים ולהסיר חסמים.
בן
אתה עדיין אומר שאתה רוצה להאיץ את התהליכים, אבל מחר היזם הולך לשלל הועדות ותחנות בדרך להשגת אישורים, וזה מה שבדרך כלל שובר יזם. איך יעשה זאת השולחן האזורי?
רענן
בכמה מיזמים נצטרך לסייע להם בשחרור 'סתימות בצינור הביוב'. אני מניח שהשולחן ואני בראשו, כשאנו עומדים מול גורמי רשות מקומיים או ממשלתיים, פחות 'ימשכו' אותנו בזמן וכד'. אנו רוצים להיות במקום לפני שהיזם נשבר, וזה כולל גם את סבב החתימות ברישוי עסקים ושאר צרכים בירוקרטיים. לכן אנו הולכים עם הרשויות, כי מקור הסמכות הוא שלהם בדברים הללו.
איך משתלב 'פרויקט קפיצת המדרגה' בהתפתחות ההיסטורית של תהליכי Bottom upבפעילויות שותפות 2000?
גדעון
מספר שנים לפני המיזם הזה, זוהו 5 תחומים (אוכל אתני, יקבים, אמנות, אופניים, אקולוגיה) שבהם פעלה השותפות לחיבור בין יזמים, להקמת עמותות ובמתן משאבים להדרכה, הכרות עם קהילות חו"ל וכד'.
על רקע זה התחלנו בשלב הראשון בפרויקט קפיצת המדרגה האזורית, כאשר השיטה, בדומה למה שנעשה בגליל המערבי, הייתה לכנס קבוצות מגוונות של יזמים ולשמוע את החלום הפרטי שלהם ובחלום הכללי שלהם לאזור. מכאן התפתחו שתי התמות של הסיפור האזורי – 'החיים המאוזנים' ו'הקדמת שלום'.
בשנה השניה קיימנו שני כנסי יזמים (אחד לכל אחד מהתחומים הללו) ומתוכם הוגשו לשולחן האזורי כ-18 מיזמים (מאגדים) שבכל אחד מהם לפחות שלושה יזמים.
התפיסה המנחה את פעילות השולחן היא שבשטח קורים הרבה דברים במקביל, חלקם הזדמנויות לקדם דברים וחלקם מעכבים, והשולחן צריך להיות מאוד קשוב לדברים הללו. מסיבה זו יצרנו את השולחן המצומצם, שמתכנס לעיתים תכופות, ותפקידו לנטר הזדמנויות לקידום התהליך ולפעול במהירות למימושן.
על תפקידן של הקהילות החברות בשותפות 2000
אנדראה
שותפות 2000 נכנסה לפרויקטים הללו בזכות הקהילות וחשוב להמשיך לחבר אותן. כדאי לקדם ערוצים כגון קבוצת מנטורים מהקהילות ואפילו קרנות הלוואה והשקעה במיזמים המשותפים. לתפיסתי, תפקיד הקהילות בבנין הארץ לא הסתיים, אלא שינה פניו להבניית מדינת ישראל כמדינה מובילה במצוינות יזמית. הקהילות מחפשות תמיד את ה-cutting edge. דווקא העבודה מלמטה (grass roots) מדברת אליהם ועשויה לסייע לנו להציף להם רעיונות כאלו, שיכולים לסחוף ולהלהיב אותם.
יש קרנות של הסוכנות היהודית שניתן להביא אותן לשולחן האזורי, וזה צריך להיות אחד המאמצים העיקריים שלנו כרגע.
על שיתוף גורמי ממשלה
רענן
בסוגיה זו מצבכם, בגליל המערבי, הרבה יותר טוב ממצבנו בשל היותכם חלק מאזורי עדיפות. עלינו כל תוכנית ממשלתית הצליחה לפסוח. זה יתרון שיש לכם והייתי ממצה אותו.
עומרי
לתמ"ת ולמשרד לקידום הגליל והנגב יש נכונות להתחבר לשטח.
בועז
יצרנו כבר קשר ראשוני עם רן קיויתי, ר' הסוכנות לקידום עסקים קטנים ובינוניים, שהשלם שלו זה איך מקדמים עסקים קטנים ובינוניים בכל הארץ, ועם אבי פלדמן שאחראי על הנגב והגליל בתחום הזה.
עומרי
בשבוע הבא מארח אבי פלדמן, ר' המטה לפיתוח הנגב והגליל במשרד התמ"ת, מישהו ברמת שר מה-OECD ואבי פלדמן הולך לספר לו על הגישה שלנו.
מדדי הצלחה לפעילות השולחן האזורי
דיימון
לכאורה בתהליך תכנוני של טופ דאון אתה קובע יעדים ומדדים וכך יודע איפה אתה נמצא אך כאן עובדים הפוך. אם כך איך אנו יודעים מתי אנו מצליחים?
רענן
שאלה מצוינת. אחד המבחנים הוא מספר היזמויות שהשולחן יצליח לסייע להם לצאת לפועל. יתכן שמדד נוסף הוא השלם הגדול מחלקיו – מה הייתה תרומת המיזם למכלול. לדוגמה, אם יווצר מצב שתהיה סינרגיה שתאפשר יותר ביקורים של קבוצות אנשים באזור. יתכן שהנרטיב ושני הנושאים שבחרנו הם שיסייעו לנו בכך – לבדוק אם זה אכן קרה.
אנדריאה
מדד נוסף – אם מספיק אנשים ויזמים ידברו את השפה – שפה משותפת של פיתוח אזורי מלמטה ושל הנרטיב של האזור. מדד להצלחה הוא אם זה יצא החוצה לעוד מעגלים, אפילו לבתי ספר באזור וכדו'.
דיימון
כדאי שנשקיע מחשבה בסוג של הערכה ומדדים. לפחות מבחינת רמת ידע על הפעילות שהתחילה מאפס. כדאי שנדע אם עשינו טוב או לא, כי אנו לא בטוחים אם יזמים היו פועלים גם בלעדינו.
בועז
את שאלת המדידה והאפקטיביות כדאי לראות כתהליך מתפתח. דווקא בגלל צורת העבודה 'מלמטה למעלה' אנו מתקרבים מהר יותר ליכולת להבין ובהמשך גם למדוד את תוספת הערך והאפקטיביות של כל אשכול. למעשה בשלב הבא, מהרגע שהאשכולות יהפכו מאשכולות על נייר לאשכולות של מיזמים בפועל – אז יהיו כבר מדדים. לדוגמה באשכול אקו-ספורט: כמות האנשים שמזהים את האזור כאזור של אקו-ספורט, כמות האנשים שבאים לא רק לרכב על אופניים, כמות היזמים שפעילים בתחום וכדו'.
אולם לשאלה זו יש גם מימד רחב הרבה יותר. את הפרויקט של קפיצת המדרגה האזורית ניתן לשייך למשפחה של new regionalism. אחד המאפיינים של זרם זה בפיתוח הוא ההשתחררות ממושג התכנית כמושג העוגן ובהתאמה נגזרת מכך השתחררות ממושג ה-accountability המדבר על מחויבות לדיווח על האופן שבו הושקעו משאבי הציבור ע"י נבחריו. את המקום של מושגים אלו תופסים בהדרגה מושגים כמו איפשור, העצמה והגברת אמון. ובהתייחס לכך, אני, כאיש מקצוע המלווה את התהליך, חש שגרף האמון עולה בהדרגה בכל האינטראקציות שהשולחן האזורי מייצר ומחולל (בין אנשי רשויות לבין עצמם, בין יזמים לבין עצמם ובינהם לאנשי רשויות וכדו').
רענן
להגדיר היום מדדים זה יומרני מידי. הייתי היום בונה הערכה מעצבת.
כזו שיכולה לשנות את נושא הבדיקה שלה תוך כדי ולהעשיר את הקבוצה העובדת. הערכה שהיא חלק מצוות הבניה והגיבוש.
גדעון
עוד אינדיקציה לכך שאנו מצליחים – השבוע הרמתי טלפון לאיש עסקים שרציתי לגייס כמנטור והוא זכר שהיה במפגש יזמים לפני שנה וישר התגייס.
רמי
רענן, כאיש ציבור ודאי שמת לך יעדים, אז איך אתה ממשיך בלי יכולת למדוד תוצאות.
רענן
ראשית אני לא משקיע יותר מיום וחצי בחודש. שנית אני רוצה שהמקום שאני חי בו יפרח וישגשג ואני חושב שהרעיון של צמיחה מלמטה הוא מספיק חזק. המנהיגות המקומית לא חזקה מספיק בכדי לוותר על הכוח הזה. המשקל של הקולקטיב נחלש ולאטומים בחברה יש חשיבות יותר גדולה ואני רוצה לראות את האטומים הללו מתחברים.
על מערכת היחסים של השולחן עם הרשויות באזור
רמי
אנשי הרשויות לא רואים בכך איום?
רענן
מעולם לא הייתי חבר במפלגה כלשהי ואני 'לשעבר'. 'לשעברים' הם הכי פחות מסוכנים שיש.
גדעון
ראש המועצה, שהוא איש של יזמות וחדשנות, הבין מיד בהתחלה שהדבר הזה נותן לו עוד רוח גבית. לעומת זאת ראש העיר התקשה בתחילה להבין איך לאכול את זה, ורק בשבועות האחרונים מתחיל להרגיש איך זה יכול לקדם אותו.
כיצד עובדת המערכת המניעה את התהליך ביומיום?
ברנדה
המעורבות שלי בתהליך התחילה לפני שנתיים – גדעון קרא לי למשרד ושאל אותי מי הם היזמים של האזור מקהילות שונות במטרה לשלב אותם בתהליך. בגלל שאני פעילה 5 שנים בשותפות וגרה בבית שמש וקשורה לכל מיני קבוצות ורשימות הצלחנו למצוא יזמים לשלב הראשון.
בשלב השני, טיפוח הקשר עם היזמים התחזק עוד יותר כליבה המניעה את התהליך מלמטה ומשלימה את פעילות השולחן האזורי.
הדבר מתבטא בפעילויות כמו: פרסום הפעילות בעיתונות המקומית, שיחות יומיומיות עם היזמים, לשאול אותם מי עוד יכול להפיק תועלת מהשתתפות בתהליך, לשלוח לינקים לאתר, שפרקסיס בנו, לכל מיני גורמים באזור כדי לחבר אותם לתהליך המתקדם כל העת, לחבר יזמים לקהילת הפייסבוק שמלווה את התהליך וכדומה. לפני כל כנס הבאתי כמה אנשים שכל אחד תרם 5 שמות שליזמים שיכולים להתאים לכנס. מאז חברים מספרים לחברים ופונים עוד ועוד. המוטיבציה הבסיסית שלהם ברורה- הם רוצים כסף. תפקידי להרחיב את מרחב האפשרויות שלהם ביחס לקבלת סיוע – אני מסבירה להם שאנו יכולים לתת להם דברים אחרים שווי כסף. אני גם מסבירה להם את תוספת הערך הפוטנציאלית שבהתאגדות עם יזמים נוספים. מבין הפונים רבים חוזרים אלי עם הצעה למאגד. דבר מעניין שלמדנו הוא על היתרון של העבודה עם נשים יזמיות – הן מגיעות הרבה יותר מהר לשיתופי הפעולה כי פחות קשה להן להתחלק עם מישהו אחר. באופן אישי לי גם יש עסק קטן בבית שמש ואני רואה כמה זה קשה ומפחיד במיוחד לאישה לקדם עסק ולכן ברורה לי תוספת הערך של רעיון המאגד להסרת חסמים פסיכולוגיים ופרקטיים שבקידום היזמות האישית של כל יזמית. יש הרבה יזמים קטנים באזור, שלבד קשה להם לקדם את הרעיונות הגדולים שלהם, אך במהלך השנה הזו הם מחברים לעוד קטנים ושומעים על השולחן האזורי ועל רענן דינור וזה גורם להעצמה, לתחושת " yes I can".
לגבי המסגרת הפורמאלית – כל קבוצה רוצה להתאגד אחרת – שותפים, עמותה, קואופרטיב ועוד. החונך יבדוק וימליץ מה מתאים בכל מקרה.
על המשך הלמידה המשותפת
רענן
חשוב למצוא דרך להעברת ידע בין השולחנות האזוריים, ואף לזהות הזדמנויות לשיתופי פעולה בין יזמים משני האזורים, במידה והתחומים מתחברים.
בועז
המעורבות של פרקסיס בהתקדמות היומיומית בשני האזורים תאפשר לנו לזהות את הנקודות הקריטיות לאיגבור הסינרגיה בין השולחנות בכל הממדים, במטרה ליצור מנוף נוסף להתקדמות של היזמים בשני האזורים ושל התהליך כולו.
