– הוגש כנייר עמדה למשרד התמ"ת –
רקע
הן הספרות המחקרית והן הניסיון המעשי שנצבר עד כה בהפעלה של מאגדים, מצביעים על כך שהאפקט של הפעלת מאגדים יכול לגדול בצורה משמעותית, כאשר מתייחסים אליהם כמנוף לקידום תחרותיות של אשכול פעילות רחב יותר – בין אם מדובר באשכול לפיתוח אזורי/אורבאני ובין אם המדובר באשכול לפיתוח תחום עולה (Emergent Domain).
מאגד בודד שאינו מחובר לאשכול נוטה להתפוגג בשכיחות גדולה הרבה יותר ממאגד הנובט על רקע של הגיון של אשכול. עובדה זאת מעוגנת היטב בעבודתו המחקרית של מייקל פורטר על אשכולות ובפרויקטים יישומיים שהתבססו עליה. הסיבה לכך היא שמאגדים בודדים מתקשים לייצר בכוחות עצמם את מכלול התנאים להצלחה, החל מסיפור העל של התחום שבו הם מתפקדים ועבור דרך הקשיים של הפיכת המאגד למיזם מתפקד ורווחי.
לכן כאשר הממשלה מעוניינת להגדיל את האפקטיביות וההחזר על השקעתה במאגדים, היא חייבת למקד את השקעותיה בעידוד מאגדים הפועלים במסגרת של אשכול ולהשקיע תחילה בעבודת התשתית הנדרשת לאיתור אשכולות מבטיחים כאלה.
התמקדות כזאת תאפשר להשיג אפקט כפול באותו מהלך:
1. להוסיף לארגז הכלים הממשלתי כלי אפקטיבי לקידום התחרותיות של עסקים קטנים ובינוניים הפועלים באזור.
2. לקדם את התחרותיות של האזורים עצמם שבהם הם פועלים.
ההזדמנות – יישום מיידי במסגרת פרויקטי 'קפיצת המדרגה האזורית'
בשנתיים האחרונות פיתחה חברת 'פרקסיס' מודל ייחודי לפיתוח אזורי המבוסס על גישת 'האזורים התחרותיים' (Competitive regions). הגישה שביסוד המודל חותרת להגברת התחרותיות והמשיכה של האזור תוך מיצוי פוטנציאל הנכסים המקומיים (נכסי טבע, תרבות, קהילה, ידע וכדו'). זאת, על רקע ההבנה, המגובה בממצאי ה-OECD, כי בעולם המקושר של ימינו התחרותיות של מדינות מושפעת במידה רבה ממידת התחרותיות של אזורים הנכללים בהן, אשר נדרשים להתחרות באזורים אחרים במרחב הגלובאלי (ולאו דווקא באזורים אחרים במרחב הארצי) על הון אנושי, השקעות זרות וחברות פרטיות. (לקריאה נוספת על הגישה).
המודל נמצא כבר ביישום שיטתי בשני אזורים, אזור בית שמש ומטה יהודה ואזור הגליל המערבי, כאשר ישנה כוונה להרחיבו לאזורים נוספים כבר בחודשים הקרובים. פרויקטי היישום מתבצעים בשיתוף חטיבת השותפויות ('שותפות 2000') של הסוכנות.
פרויקטים אלו יכולים להוות תשתית ליישום מיידי של תכנית לאומית לעידוד מאגדים אזוריים, שכן הם מביאים עימם כ'נדוניה' מוכנה מראש, שלושה נכסים חיוניים להצלחתה של תכנית שכזו:
הנכס הראשון הוא נאראטיב חדש לאזור, המפותח בשיתוף עם מגוון גדול של יזמים מתחומים שונים (עסקיים, חברתיים, חינוכיים, תרבותיים, תיירותיים, חקלאיים, סביבתיים ועוד) המתגוררים באזור. הנאראטיב מתייחס למספר אשכולות כלכליים-חברתיים פוטנציאליים שניתן לפתח באזור על מנת לחולל בו קפיצת מדרגה חברתית-כלכלית.
הנכס השני והמשלים את הראשון הוא מיפוי נרחב של המיזמים הקיימים באזור, , המגיעים ברובם המכריע ממיזמים קטנים ובינוניים, בהתאם למידת הרלוונטיות שלהם לכל אחד מן האשכולות הפוטנציאליים. המיפוי מאפשר לזהות ביתר קלות אילו מבין האשכולות הפוטנציאליים בשל למעבר ליישום במסגרת של יצירת תכנית למאגדים אזוריים.
הנכס השלישי, שערכו לא פחות מהחיסכון בזמן ובמשאבים שמביאים עימם הנארטיב האזורי ומיפוי היזמים, הוא תפיסת ההפעלה היישומית המיוחדת שהתפתחה במסגרת פרויקטי 'קפיצת המדרגה האזורית', המכירה בנחיצותה של יצירת שותפות משולשת, בין המאגד, 'שולחן אזורי' ורשויות הממשלה, להצלחתם של המאגדים האזוריים. ביסודה של תפיסת הפעלה זאת, נמצאת ההבנה כי לכל אחד מהחברים בשותפות המשולשת פונקציות ייחודיות שרק הוא יכול לבצע אולם יכולתו לבצען בצורה הטובה ביותר ולאורך זמן מבוססת על שילוביות עמוקה עם השותפים האחרים.
על בסיס שלושת נכסים אלו ניתן לבנות מסלול אזורי של תכנית ממשלתית לעידוד מאגדים אזוריים אשר ייהנה מהתשתית השילובית שנוצרה ומתמיכת והנחיית השולחן האזורי, ומאידך יגביר מצידו את סיכויי הצלחת פיתוח האזור, בכך שייצור תמריץ נוסף ליזמי האזור להשתתף בשלבי המימוש.
מוצע, כי על בסיס הניסיון שיצטבר, יזוהו אזורים נוספים שבהם יש פוטנציאל לקיים אשכולות כמנוף להגברת התחרותיות. לגבי כל אזור כזה יפותח נאראטיב המתייחס למגוון האשכולות שיש להם פוטנציאל להתפתח באזור וליצור בו קפיצת מדרגה כלכלית-חברתית, ועל בסיס זה יוזמנו, המבקשים ליצור מאגד בתחום האשכול האזורי, להציע הצעה למאגדים.
על בסיס זה ניתן יהיה לגבש קריטריונים ברורים ורלוונטיים יותר הן לבחירת המאגדים והן למעקב השוטף אחר התקדמותם.
